גליקונוטריינטים
[ד"ר מרדכי הוכברג מתוך המגזין תזונה פלוס]

 
 
התחלואה בכל המחלות, בין מחלות אקוטיות כמו שפעת ובין מחלות כרוניות וסופניות מצויה בסימן עליה כל הזמן. בנוסף, כושר ההחלמה ממחלות שונות, אפילו קלות יחסים, אף הוא מידרדר והולך. אחת מן הסיבות לכך היא מחסורים בקבוצה של רכיבי תזונה, גליקונוטריינטים. מחקרים מן השנים האחרונות מלמדים שתפקידם של חומרים אלו הוא שמירה על מערכת חיסונית בריאה ועל תקשורת בין תאית. תקשורת בין תאית נכונה מאפשרת לגוף לרפא את עצמו. במחלת הסרטן, דרך משל, התאים מאבדים תקשורת כזו ותא סרטני שוב איננו חש שיש לידו תאים נוספים. כך, הוא מתחלק ללא הרף ונוצר גידול סרטני.
 
הגליקונוטריינטים הם מרכיבים של מזון, אין הם רעילים והם מקיפים את הממברנות של כל תאי הגוף. כך הם עוזרים לתקשורת הבין תאית אבל גם למתן אותות לתאים להילחם בפולשים או בתאי סרטן. הם אלו המאותתים למערכת העיכול אילו מזונות לקלוט אל זרם הדם ומאילו להימנעמולקולת הגליקונוטריינט הראשונה נתגלתה בשנת 1981. האחרות נתגלו במהלך שנות ה-90כאשר  חוקרי המדע והרפואה פיצחו את הצופן שקובע תקשורת בין תאית בגוף. יש מדענים המכנים גילוי זה של הגליקונוטריינטים כפריצת הדרך הרפואית היותר חשובה ב-500 השנים האחרונות.
 
מדענים מובילים מ-MIT (מסצ'וסטס אינסטיטיוט אוף טכנולוגי)  רואים תגלית זו כאחת מן המובילות שישנו את העולם לטובה. רק בשנים האחרונות, החלו ללמד נושא זה בבתי-הספר לרפואה. בשנים עברו, לפחות בארה"ב, במהלך כל שנות הלימוד שלהם, למדו רופאים תזונה במשך שעה אחת! אבל, אחרי שבאוקטובר 1999, ובכל השנים שעברו מאז, פרסי נובל לפיזיולוגיה הוקדשו לנושא הגליקונוטריינטים, מלמדים נושא זה באוניברסיטאות ובפקולטות לרפואה ברחבי תבלכיום מוכרים יותר מ-200 סוגים שונים של פחמימות. רובם המכריע הם ספקי אנרגיה בלבד, אבל יש בתוכם קבוצה חריגה – הגליקונוטריינטים. בקבוצה זו נכללות 8 מולקולות ייחודיות. אלו הם מונוסכרידים הפעילים מבחינה ביולוגית, לא רק כספקי אנרגיה. הם לא נכללים
בשום קבוצה מוכרת של רכיבי התזונה אלא מהווים קבוצה בפני עצמההחומרים הנכללים בקבוצה זו הם אלוקסילוז– מקורות חשובים שלו מבין הפירות הם חמוציות, גויאבה, אגסים, פטל, מבין הירקות ברוקולי, תרד, חציל, אפונה ושעועית ירוקות, במיה, כרוב, תירס. הוא מצוי בכמות רבה גם בצמחי המרפא אלווה ורה, אכינצאה ובוסוויליה.
פוקוז ( לא פרוקטוז) – מצוי באצות ים שונות כמו וואקמה וקלפ.
 
ערמונים אורגניים
 
גלקטוז – [מבין כל האגוזים מצוי רק בערמונים]
מקורותיו היותר עשירים הם תפוזים שזיפים אירופיים, חמוציות, אפרסקים
נקטרינות, תמרים ואננס מבין הפירות. צמחי מרפא המכילים אותו הם אכינצאה
ובוסוויליה. מבין האגוזים הוא מצוי בערמונים ומבין הירקות מקורותיו היותר
עשירים הם לוף ובצל וכן ברוקולי, כרוב וכאוב ניצנים, כרובית, גזר, סלרי,
דלעת, חצילים ועגבניות. גלוקוז מסופק מאורז, חיטה, קנה סוכר , פירות שונים
ומזונות רבים אחרים.
 
מנוז – מקורות עשירים שלו הם אוכמניות, אלוה ורה, סויה, סלרי אמריקאי, שעועית ירוקה, פלפל אדום, עגבניות, חצילים, כרוב ולפת.
 
N-אצטילגלוקוזמין – באצה האדומה דומונטיאציה ובסחוס.
 
N-אצטילנאורומיניק אסיד (סוג של חומצה סיליצית) – מצוי בביצה אורגנית ובמי גבינה.
 
חלק ניכר מגליקונוטריינטים אלו חסרים בתפריט המערבי. מרבית התפריטים הנאכלים
כיום מספקים רק שניים מתוך 8 הגליקונוטריינטים ההכרחיים. שוב אין הם מצויים
בשרשרת המזון. שנים מתוכם שכיחים למדי – גלוקוז המצוי במרבית הפחמימות
וגלקטוז המצוי במזונות שונים. האחרים נדירים ביותר. הסיבה היא צריכת מזונות
לוקים בחסר. חלק ניכר מן המזונות מעולם הצומח המכונים "אורגניים" הם פשוט
מזונות ללא חומרי הדברה. אבל, חשוב שהם יגדלו על אדמות פוריות ולמיטב
ידיעתי, בחקלאות האורגנית בארץ מקפידים על כך.
 
מזונות הנקנים בשוק יכולים להיות עניים ברכיבי תזונה ממספר רב של סיבות: קטיפת פירות וירקות
טרם הבשלתם, אחסון ממושך, עיבוד מופרז, הבחלה מלאכותית, הנדסה גנטית,
הקפאה, שימור, ליטוש, פיסטור וכדומה. מרבית הירקות והפירות הנצרכים בארצות
העולם המערבי סבלו מטיפול כזה או אחר טרם אכילתם.
 
בנוסף, בקטריות מועילות במעי מפרקות פוליסכרידים ומונוסכרידים אשר הינם גליקונוטריינטים.
אבל אוכלוסיית הבקטריות אצל האדם האוכל את התפריט המודרני שונה מזו שהיתה
לאבותינו – היא פועלת פחות ביעילות. כך, קשה לבקטריות לפעול ולעזור לגוף
לייצר את אותם גליקונוטריינטים שהמזון איננו מספק ושהגוף צריך לייצר אותם
מגליקונוטריינטים אחרים.
 
עקב כל התהליכים העוברים כיום על המזונות המצויים במרבית ארצות המערב, מזונות אלו דלים במרבית רכיבי התזונה יחסית למה שסיפק תפריטו של האדם הקדמון. המפתח להתייחסות של הממסד הרפואי למזונות שונים הינו קצובת המזון המומלצת. אבל, ניתוח של הרכב המזונות שנאכלו
בתקופה הטרום חקלאית מלמד שתפריטים אלו היו עשירים יותר בחלק ניכר מרכיבי
התזונה. יחסית לתפריטו של האדם הקדמון, התפריט המודרני מספק את הכמויות האלו:
 
פולאטה – מעט יותר ממחצית
 
סידן – כ-60%.
תיאמין – כ-35%.
ריבופלווין – כ-28%.
ויטמין A – כ-35%.
אבץ – כ-40%.
ויטמין E – כ-33%.
סיבים – כ-28%.
ברזל –  כ-13%.
ויטמין C – כ-10%.
 
האדם הקדמון ליקט מגוון רב של צמחי בר אכילים, הם היוו חלק מרכזי בתפריט שלו.
מרביתם נאכלו לא מבושלים. כיום, חלק ניכר מהירקות נאכלים מבושלים, מטוגנים
ולמעשה המזון עובר סידרה ארוכה של תהליכים שונים ומשונים.